סיכום קצר וחומר רקע לקראת פרסום מחקר
רקע
מחקר זה הינו הראשון בישראל שמתמקד בהתנסויות מקבילות מהמרחב הפרטי והציבורי של נשים שורדות אלימות בני זוג החיות בקהילה, וחושף את קולן המושתק ומוסתר עד כה. המחקר אימץ מתודולוגיה איכותנית כדי ללמוד מתוך השדה, מתוך ההתנסויות היומיומיות של הנשים, על המשמעויות שהן מייחסות לעבודה בשכר בצל היחסים הזוגיים האלימים.
על רקע הציפיה החברתית והממסדית מנשים שורדות אלימות לפתח עצמאות כלכלית דרך השתלבות בשוק העבודה, המחקר ביקש לברר באילו תנאים ההשתלבות התעסוקתית מגדילה את החשיפה לאלימות ולשרידיה, ובאילו תנאים העבודה נתפשת כמרחב המצמצם את משקל צלקות האלימות, מאפשר מעבר לתעסוקה איכותית יותר ומקדם התפתחות כלכלית ואישית של הנשים השורדות. המחקר כלל ראיונות עומק עם 33 נשים יהודיות שורדות אלימות בני זוג ועם 15 נשים בעלות מאפיינים דומים, פרט לרקע של אלימות בן זוג. זאת בכדי לזקק את השאלה הנחקרת ולברר באיזו מידה אלימות בני הזוג ושרידיה מעצבים את מסלול החיים התעסוקתי והאישי של הנשים ואת המשמעויות שהן מייחסות לעבודה בשכר בחייהן, הן במהלך החיים עם בן הזוג האלים והן אחריהם, למול גורמים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים אחרים.
ממצאים עיקריים:
- ממצאי המחקר חושפים כיצד במהלכו של הקשר הזוגי, נשים שורדות אלימות בני זוג כבולות ליחסים האלימים שמעצבים את התנסויותיהן בשוק העבודה וחוסמים את הנתיב שעשוי להוביל לפיתוח עצמאות כלכלית, כיצד האלימות ממשיכה להיות בעלת ביטויים בחייהן גם שנים רבות אחרי תום הקשר באופן שמעכב עצמאות כלכלית.ממצאי המחקר הראו כיצד אלימות בן הזוג אינה תחומה לגבולות המרחב הביתי, אלא חודרת למרחב התעסוקתי באופן שמעצבת את משמעויות העבודה. לרוב, במהלך מערכת היחסים הזוגית האלימה, העבודה אינה נתפשת כמקור לרכישת זהות מקצועית וכבסיס לפרנסה, אלא כמרחב נוסף של פגיעות ודיכוי. התמונה המצטיירת מהתנסויותיהן בשוק העבודה צבועה בגווני אלימות, כפיפות מגדרית ודיכוי, שבהם הן נתקלות בבית ובעבודה.
ניתוח באמצעות המודל לחקר שורדות אלימות, שפיתחתי, חושף את הפער בין ערכים תרבותיים שמרניים, שמאפיינים את בני הזוג האלימים, לבין עמדות הנשים הנענות למסרים של מימוש עצמי והגשמת חלומות, המוצעים על ידי המדיניות הציבורית והשיח הנאו-ליברלי, המצפים מהן להצליח בעולם העבודה. ההתנגשות בין המסרים המוסדיים, ששורדות האלימות מאמצות, מול הערכים התרבותיים, הנוהגים בביתן, מדגימה את אחד התוצרים הלא מכוונים של יישום מודל אזרחות השוק, נוכח התעצמות האלימות והמשא ומתן על מיקומיהן ההיררכיים. בעוד בני הזוג האלימים מנסים לקבע את מיקומן המוכפף מגדרית, למשל ע"י החרפת האלימות הכלכלית ו/או הפיזית, הרי שהנשים מערערות על כך ומאתגרות את כבלי הדיכוי המגדרי. לעיתים עצם השתלבותן בעבודה בשכר המרחב הציבורי והתעקשותן על המשך החזקת המשרה קוראת תגר על כפיפותן המגדרית במרחב הביתי. - התייחסות מעמיקה של המחקר למימד הטמפורלי בחייהן, איפשרה לחשוף את שרידי האלימות שנמשכים גם 8 ו- 10 שנים לאחר הפרידה מבן הזוג. שרידים אלו באים לידי ביטוי לא רק בהיבט הנפשי המוכר יחסית בספרות, אלא גם ובעיקר בהיבטים הכלכליים והתעסוקתיים ובהתמודדויות היומיומית מול נציגי מוסדות המדינה וגם מול ילדיהן.
- ממצאי המחקר חשפו כיצד בתנאים מסוימים הנשים השורדות מצליחות להשתחרר מכבלי הלפיתה האלימים, בעוד שלעיתים הן נותרות לכודות. זאת משום שעימותים והתנגשויות אלו אינם תחומים לגבולות הקשר בלבד, אלא מתמשכים גם אחרי פרידה והתרחקות (פיזית וטמפורלית) מבן הזוג האלים. המשך ניסיונות השליטה והדיכוי שבן הזוג מפעיל (בדרכים כלכליות, דרך הילדים ודרך שימוש במוסדות המדינה) גם שנים רבות לאחר הפרידה, מנתבות את דרכי הפעולה של הנשים ומהוות חסם לשיקומן הכלכלי והאישי. ניתן לומר, כי שרידי האלימות ממשיכים לעצב את עולמן של הנשים ואף לשחוק את יכולתן לממש אזרחות ראויה בהתאם למודל אזרחות שוק.
מספר דוגמאות:
- באופן גורף עולה מהראיונות כיצד היציאה לעבודה, השכר וסוג העבודה מהווים אמצעי נוסף ומרכזי לשליטת בן הזוג. זה בא לידי ביטוי במגוון מופעים אלימים: אלימות פיזית לאחר יציאתה לחפש עבודה, ולמרות הקושי הכלכלי בבית; אלימות שמכוונת ליצור סימנים באזורים נראים כדי למנוע המשך הליכה לעבודה; הגעה למקום העבודה כדי לפקח; הטרדות בלתי פוסקות במהלך יום העבודה עד פיטוריה; אלימות נגדה במקום העבודה שמובילה לפיטוריה; השתלטות על שכר עבודה; מניעת יציאה לקורס או הכשרה מקצועית; איסור שתעבוד בעבודה מחוץ לבית, כלומר רק בניקיון ובתוך בתים; נעילתה בתוך הבית כדי למנוע ממנה ללכת לעבודה; חבלה ברכב לאותה מטרה ועוד. צפו ועלו מגוון היבטים של אלימות כלכלית
- ידוע בקרב מטפלים כי האלימות מתגברת ומקצינה בתקופת הפרידה, אולם פחות מדובר במחירים הכלכליים שהנשים השורדות משלמות כדי להתחיל את תהליך השחרור שלהן מכבלי השליטה של בן הזוג האלים. רבות מספרות כיצד יצאו בחופזה מהבית עם הילדים, לעיתים אף ללא אפשרות של לקיחת תיק עם בגדים (למשל: אחת שתיארה איך ברחה לאחר אירוע אלים בהריון בחודש תשיעי ועם שלוש ילדות קטנות מהוילה בה התגוררו ללא שום רכוש כדי להציל את חייה, כיצד לאחר הלידה עבדה בשלוש עבודות במקביל כדי לשרוד, תוך כדי מעקבים ואיומים מתמשכים שלו עליה וכיצד אחרי זה נותרה עגונה במשך 10 שנים שבסופם הוא 'נמצא' והיא ויתרה על כל זכויותיה בוילה רק כדי לקבל את הגט; מרואיינת נוספת מתארת כיצד עזבה בית במושב ובלילות הראשונים לא היה לה אפילו מזרון לישון עליו, איך המשיכה לקחת גלולות עוד תקופה ארוכה אחרי מחשש שהוא יעקוב אחרי ויתקוף אותה במקומה החדש בעיר ואיך שהגיע החורף ולילדה היו 4 מעילים בארון בביתה הישן, הוא לא היה מוכן להעביר לילדה אותם; מרואיינת אחרת מספרת איך ברחה למקלט ועזבה עבודה בלי שהיתה לה יכולת לדווח, והתרחקה מהבית, מהקהילה ומהשפחה המורחבת התומכת למקום רחוק וחדש שבו היתה צריכה להתחיל חייה מחדש; היתה גם מרואיינת ששיתפה כי הקושי הכלכלי העצום אחרי הפרידה הוביל אותה להסכים להסדר כלכלי עם בן הזוג לשעבר של מין תמורת כסף) ועוד ועוד.
- ניתוח הסיפורים של המרואיינות גם חשף כיצד התערבות של רשויות החוק בעקבות אלימות פיזית (למשל ע"י הוצאת צו הרחקה לבן הזוג) במשך הזמן יוצרת שינוי בתצורת האלימות המופעלת נגדן כך שהיא הופכת לסמויה יותר וכזו שבאה לידי ביטוי בהיבטים כלכליים (שאינם מוכרים בחוק).
- מרואיינות למחקר שנפרדו מבן הזוג האלים מספר שנים לפני כן, משתפות כיצד האלימות לא מסתיימת עם תום הקשר הזוגי, אלא נמשכת וממשיכה להשפיע על מהלך חייהן האישיים והכלכליים. למשל: אישה שנפרדה מבן זוגה האלים ואב בנה 10 שנים לפני הראיון מספרת איך היא פתחה עסק ייחודי וכמה היא מצליחה, אבל איך הוא ממשיך 'לחפש' אותה ולמנוע את הצלחתה, למשל ע"י תלונות שווא נגדה במס הכנסה וכן תלונות שווא בביטוח לאומי (מתארת איך הגיעו חוקרים אליה הביתה); אישה שנפרדה מבן זוגה 8 שנים לפני הראיון, מספרת איך בהסכם הגירושין התקבלה החלטה שהוא ימשיך לגור בדירתם המשותפת אבל יפטיר אותה מהחובות של המשכנתא והארנונה. והוא לא כיבד את ההסכם ולכן רשומה על שמה עדיין דירה וחובות ולכן היא לא זכאית לסיוע ולא יכולה לפתוח חשבון בנק (ועוד השלכות רבות). מישהי נוספת שמספרת איך עזבה את העיר כדי להתרחק וויתרה על חלק גדול ברכוש רק כדי לקבל גט, ולמרות זאת 5 שנים אחרי הוא פונה לרווחה במקום מגוריה החדש לצורך תלונות שווא, שהעו"סית מגיעה לבדוק ואומרת, אני יודעת שזה תלונת שווא, אבל אני מחויבת לבוא. ואחרת שמספרת איך 8 שנים אחרי פרידה שבהן היא שורדת ומגדלת 4 ילדים לבד, ללא קשר איתו וללא מזונות ממנו, פתאום הוא מופיע ומבקש להשפיע על החינוך שלהם ומקבל את הגיבוי של פקידת הסעד. שרידי אלימות שבאים לידי ביטוי בהיבטים נפשיים והתנהגותיים של הילדים, שהאבות ממשיכים להזין ולהשפיע גם שנים רבות אחרי הפרידה
פיתוח עקרונות לפעולה בתחום:
- נדרשת הכרה ממסדית ופיתוח מענה המכיר במימדי האלימות הכלכלית הרחבים שקיימים הן במהלך הקשר הזוגי, אך גם ובעיקר בתהליכי הפרידה ובמהלך השנים אחרי תום הקשר, כפי שנחשפו במחקר הנוכחי. קיטועי העבודה כתוצאה מאלימות בני הזוג במהלך היסטורית העבודה של הנשים, מניעת הכשרה מקצועית מהן ושליטה מלאה בכספי הכנסתן, מקשים הן על צבירת הון כלכלי בסיסי לצורך עזיבת הקשר האלים והן על צבירת הון תרבותי שנדרש לפיתוח מיומנויות עבודה מוערכות ולמעבר למשרה איכותית בשוק העבודה.
- כדי לאפשר להן לפרוץ את מעגלי הדיכוי, ראשית יש לתמוך בשורדות האלימות באמצעות דיור ציבורי ראוי שמהווה בסיס הכרחי שיאפשר להן להתגבר על החסם הכלכלי המשמעותי ביציאה מהקשר האלים. בהמשך למענה זה, יש להציע הכשרה מקצועית בהתאם לנטיותיהן כמו גם לדרישות השוק. אולם יש להכיר במבנה ההזדמנויות המצומצמות ששוק העבודה מציע לנשים בכניסתן חזרה לעבודה כמו גם במאפייני המשרה הפוגעניים, שעלולים להעצים את תחושות הדיכוי ואת המלכוד הכלכלי והנפשי בו שורדות האלימות מצויות.
- כל תוכנית שתפותח, במקום לשים דגש על 'השמה' בעבודה, בהתאם לפרקטיקות הניאו-ליברליות, נדרשת להתייחס גם לאיכות המשרה, ובפרט לאפשרות שהמשרה מאפשרת יציבות, ביטחון תעסוקתי ואישי, וגמישות יחסית לצרכים המשפחתיים והמשפטיים שממשיכים להיות נוכחים בחיי השורדות גם שנים רבות אחרי ההתרחקות מהאלימות. פיתוח תוכנית כזו, המכירה במכלול נסיבות חייהן של שורדות האלימות, בעבר, בהווה ובעתיד, תוכל להתיר את סבך כבלי הפיקוח המגדרי המגבילים את צעדיהן במעגלי חייהן השונים, ולהוביל בתהליך מתמשך והדרגתי לתחושות של שחרור ועצמאות אישית וכלכלית.
- סוכני הפעולה המוסדיים המיישמים מדיניות ניאו-ליברלית, ומקדמים ציפיות ליישום עצמאות כלכלית דרך עבודה בשכר, צריכים להיות מודעים להתנגשות בין ערכים אלו לבין ציפיות רווחות בסביבתן המשפחתית של נשים שורדות אלימות בני זוג בהתאם לערכי התרבות הפטריאכלית. בעידן הנוכחי של מדיניות ניאו-ליברלית, המקדמת מודל של אזרחות שוק במקביל לצמצום אחריות המדינה לגורלן של אזרחיות מאוכלוסיות מוחלשות, נשים שורדות אלימות בני זוג חוות מלכוד אזרחי: מצד אחד הן נענות למסר הניאו-ליברלי, מנסות להשתלב בעבודה בשכר ולהיות עצמאיות כלכלית, בהתאם למחויבותן האזרחית; מצד שני הן נותרות לבדן בהתמודדות מול אלימות בני הזוג ושרידיה המתמשכים שנים רבות וחוסמים את הנתיב האזרחי המסומן ע"י המדינה ונציגיה. המשך מדיניות זו, המתכחשת לנסיבות חייהן של שורדות האלימות, בעבר, בהווה ובעתיד, מונעת מהן זכויות חברתיות בסיסיות של ביטחון אישי וכלכלי ומקשה על האפשרות שיממשו את אזרחותן במובן הרחב של מילה.